DIY- Happy New Year Greeting Card Tutorial- Part Three

הגענו לפוסט האחרון בסדרה של כרטיסי הברכה לכבוד השנה החדשה! אני מקווה שבהפוגה בין הפוסטים יצא לכם להכין כרטיסים ולשלוח לחברים ומשפחה. אני העברתי את השבוע בעבודה אינטנסיבית על מלאי כרטיסי הברכה שלי ואני שמחה לעדכן, שמהיום ניתן לרכוש אותם במחיר סמלי של 4 כרטיסים ב-20 ש"ח בלבד. שווה! אם אתם מעוניינים לרכוש ורוצים לדעת איפה וכיצד, צרו איתי קשר דרך האתר הרשמי של "ילדת יומולדת" או דרך המייל האישי שלי- reutdominits@gmail.com. 


ועכשיו לעניינו: הפעם אלמד אתכם איך להכין כרטיסי ברכה בשימוש עם חרוזי גיהוץ (מאנגלית: Hama Beads), אך לפני שאני מתחילה, עליי להודות אישית לאיריס פוגל בן חמו מהבלוג הנפלא Colourful Way, שבזכותה הוצאתי את חרוזי הגיהוץ מהבוידעם וחזרתי ליצור איתם אחרי הפוגה של כמה שנים טובות. בפוסט הנוכחי אראה לכם שני סוגים של כרטיסים שהכנתי באמצעות חרוזי הגיהוץ- שניהם קלים לעשייה ומאוד מהנים! 

DIY- Happy New Year Greeting Card Tutorial- Part Two

לפני שנתחיל, רציתי לומר תודה על כל המחמאות והפידבקים החיוביים שקיבלתי אחרי שפירסמתי השבוע את הפוסט על כרטיסי הברכה- התגובות שלכם חיממו לי את הלב ושמחתי לשמוע על עוד ועוד אנשים שמתכננים לשלוח השנה כרטיסי ברכה בעבודת יד. זה בהחלט מרגש, במיוחד מהסיבה שבשנים האחרונות פחות ופחות שולחים מכתבים בדואר, ובכנות- זה כל-כך חבל. הרי אין תחושה יותר מרגשת מאשר לחזור הביתה ולגלות שבתיבת הדואר שלכם מחכה מעטפה עם השם שלכם ובתוכה ברכה שמישהו הכין במיוחד בשבילכם. אני מקווה שתשלחו הרבה כרטיסי ברכה השנה, ומי שיקבל אותם יאהב ויעריך את ההשקעה שלכם.
כפי שאמרתי בפוסט הקודם, גם הפוסט הנוכחי (והבא אחריו) יעסוק בכרטיסי ברכה בעבודת יד, אבל בטכניקות אחרות. הטכניקה שנעסוק בה היום היא קולאז' (Collage), טכניקה שאהובה עליי מאוד בגלל שהיא כל-כך כיפית. בניגוד לרישום קלאסי, היא לא דורשת דיוק או ניסיון, ובניגוד לצבעי שמן, היא לא דורשת שום ידע מוקדם (למשל בהצללות או בבניית צבע) אלא אומרת, למעשה, 'בוא כמו שאתה וכבר נסתדר מצוין'. בנוסף, טכניקת הקולאז' יכולה להיות מאוד מרגיעה (אני אוהבת לשים מוזיקה ופשוט להיעלם בתוך היצירה) והכי חשוב- היא מצריכה חומרים שיש בכל בית. זה יתרון עצום בעיניי. 
אז אחרי שמנינו את כל היתרונות (ואני מקווה שהלהבתי אתכם מעט) אפשר להתחיל!

DIY- Happy New Year Greeting Card Tutorial- Part One

בכל שנה בתקופה הזו, אני אומרת שהפעם אכין כרטיסי ברכה לשנה החדשה ואשלח למשפחה וחברים. ובכל שנה, התאריך עובר, ערב חג מגיע והכרטיסים שוב נותרים בגדר רעיון. השנה אמרתי- לא עוד! שינסתי את מותניי, התיישבתי ליד השולחן והתחלתי לעבוד. הרי מה יותר מרגש מלקבל כרטיס ברכה בדואר, כמו פעם? נכון, זה דורש השקעה מסוימת, אבל אם הילדים שלכם דבוקים לטלוויזיה כל החופש, תודו שזה יכול להיות מרענן להוציא להם את הראש מהמסכים לשעה-שעתיים וליצור איתם ביחד כרטיסי ברכה בעבודת יד. מניסיון אישי שלי, אחיינים שלי משתפים פעולה ברצון לכל גחמה יצירתית שאני מציעה להם. את הכרטיסים שאציג הפעם אפשר ואפילו כדאי ליצור עם הילדים! אך שימו לב: יש חלקים שמחייבים השגחת הורה ויש פעולות שרק מבוגר יכול לבצע (לחתוך, למשל, בסכין יפנית או במספריים חדים).
מכיוון שמדובר בפוסט הדרכה (DIY) הוא יהיה מעט ארוך ויהיו בו הרבה תמונות, כדי להמחיש את כל השלבים להכנת הכרטיס. על-כן, החלטתי לא להעמיס עליכם וחילקתי את ההדרכה לשלושה חלקים נפרדים: הפוסט הנוכחי הוא על כרטיסי ברכה עם החתמה (Stamping) והוא נחשב לדרגת קושי קלה, מה שהופך את ההכנה של הכרטיס למצוינת עבור ילדים ומתחילים. אני אשאיר אתכם במתח לגבי הכרטיסים האחרים שיופיעו בפוסטים הבאים, כדי שיהיה לכם למה לחכות...
טוב, עכשיו אפשר להתחיל!

Skylar Grey- Don't Look Down Album Review

למי שאינו מכיר עדיין, יש לי מגזין מוזיקה בשם "גחליליות", אותו אני עורכת מאז אוקטובר 2007. התחלתי לכתוב במגזין כשהייתי בת 22. הצורך לכתוב על מוזיקה נבע ישירות מהמחקר שהתחלתי שש שנים קודם לכן, כאשר התחלתי לחפש זמרות-יוצרות מרחבי העולם. הייתי מעבירה שעות על גבי שעות בחנויות מוזיקה, מחפשת בין המדפים מישהי לא-מוכרת, עם עדיפות ברורה לזמרות עם קול מלאכי וגיטרה אקוסטית ביד. עם השנים (וככל שהחיפוש שלי התרחב וחצה גבולות ואוקיינוסים), הטעם התעשר ומצאתי את עצמי נהנית גם מסגנונות מוזיקה אחרים. לא עוד פולק-רוק עדין ורך, אלא גם מוזיקה אלקטרונית, ג'אז, רוק ומטאל (כן! כן! מטאל!). הכלל שלי היה פשוט: שזו תהיה אישה, שהיא תכתוב בעצמה את השירים, ועדיף שתדע לנגן בכלי אחד או שניים (אבל לא הייתי קטנונית. היו כאלה שנכנסו לרשימה שלי ולא ניגנו אבל שרו מדהים.) השנים עברו, הרשימה הלכה והתארכה (היום היא עומדת על 1,700 זמרות יוצרות), והרצון שלי לחלוק את הידע שצברתי הלך והתגבר בתוכי, עד שהחלטתי להתחיל לכתוב. את הגליונות נהגתי להדפיס עצמאית והעברתי בין חברים ומכרים שידעתי כמה הם אוהבים ומתעניינים במוזיקה. "בשיא ההצלחה" הרגשתי שאני ממתגת את עצמי כמומחית לזמרות-יוצרות, ובכל פעם שפנו אליי בבקשה שאכיר להם מוזיקה של זמרת-יוצרת חדשה ולא ידועה, הרגשתי תחושה (מטופשת מעט, אני מודה) של שליחות. מיותר לציין כמה התרגשתי לגלות כשזמרות לא-מוכרות הפכו למוכרות (אדל, דאפי, איימי וויינהאוס ואחרות). זה לא קרה הרבה, אבל כשזה קרה, זה בהחלט היה מרגש. עד היום אני קופצת מהתלהבות כששמים את Walk This World של הת'ר נובה ברדיו, לא משנה שעברו 19 שנה (ותשעה אלבומים נוספים) מאז האלבום שממנו הוא לקוח, Oyster. ככה זה עם זמרות-יוצרות. הן נכנסות אלייך לנשמה, בקול שלהן, בטקסטים הכנים, בשירה המרגשת.  
לאחרונה החלטתי שהגיע הזמן לפרסם את המגזין גם באינטרנט. מבחינתי זו היתה החלטה אמיצה, אחרי שנים שחשיפה נתפשה בעיניי כאיום שצריך להתגונן ממנו. אבל האהבה למוזיקה לא פחתה והרצון לכתוב עליה נותר מוחשי וקיים. את הגליון האינטרנטי הראשון של מגזין "גחליליות" המחודש אני אפרסם לקראת אוקטובר, אבל עד אז, אני לא יכולה להתאפק והנה אני מגישה בפניכם את הסקירה שלי לאלבום החדש של סקיילר גריי, "Don't Look Down", שיצא בחודש שעבר.